ביהודה ושומרון חיים כשלוש מאות אלף יהודים, או כחמישה אחוזים מכלל האוכלוסיה היהודית במדינה. רוב המתיישבים מתגוררים במקום בשל יכולתם להגיע לתנאי חיים טובים יותר מאשר היו יכולים להשיג במקום אחר. החלק האחר רואה במגורים האלה חלוציות, ומקצתו גם צו דתי. הרוב המכריע הגיע לשם בשל רצונן או לפחות תמיכתן של ממשלות ישראל. התושבים האלה, במבט על הפרט, על גישתו למדינה, שירות צבאי בסדיר ומילואים, וכמעט מכל היבט אחר הם שמנה וסלתה של ישראל. אף על פי כן, אצל חלק גדול של תושבי ישראל "מתנחלים" ככלל נתפסים כגורם זר, קיצוני בתפיסותיו וכמחסום לשלום. הטענה שהתנחלויות הן מכשול לשלום מופרכת למדי. אמנם עד שאין הסכם, כל דבר שאין עליו הסכמה הוא מכשול לשלום, אולם במכשולים למיניהם יש סדר קדימות שנובע מעצם היגיון הסוגייה ולא מעמדות הצדדים. השאלה הראשונה היא סופיות התביעות, הבאה אחריה היא חוק השיבה, אחרכך הגדרת ביטחון, ויש עוד רבות אחרות עד לדיון מהותי על היישוב היהודי ביהודה ושומרון. אם ישראל תיסוג מיהודה ושומרון מחר ותפרק את כל היישובים היהודיים שם, מצב השלום ישאר כפי שהוא, ואולי גם תפרוץ מלחמה, כפי שקרה אחרי הנסיגות מלבנון ומעזה.
לא עובדות קובעות את יחסו של הציבור אלא דימויים. טול מלחמה לדוגמה, זו לא מתחילה ולא מסתיימת בקרבות בין הלוחמים, אלא קודם לאלה ובא אחריהם מאבק על דעת הקהל. התבכיינות על דלותה או שקריה של התקשורת אינה משנה ולא כלום ולא כל שכן מועילה דבר. הקושי במאבק הזה הוא שלאמיתו של דבר אתה נלחם רק בעצמך. כדי להגיב אתה צריך להבין את קהל שומעיך, או את אויבך, אם תרצה, ולתת את המענה הטוב ביותר. אם אתה חסום בעמדתך, כי אתה "צודק", הפסדת מראש.
ראשי המתנחלים לא הבינו את הצורך במאבק הזה מעולם, להבדיל מאנואר סאדאת למשל. ההסבר שלהם היה תמיד צדקני ותוקפני. ההסתמכות על רבנים לא הואילה גם היא. לרב, כמו לכל אדם אחר, הזכות לעסוק בפוליטיקה. אלא שרבנים הפכו את רבנותם לכלי מרכזי בעיסוקם החוץ רבני, מתוך שכנוע שמעטה רבני מחזק את עמדתם הפוליטית. המתנחלים עשו את הכל שביכלתם להשניא עצמם על הציבור.
יתירה מכך, עמדתם, בלי שלפחות חלקם התכוונו לכך, הולידה את נוער הגבעות ואת תג מחיר. שוב, גם כאן אין חשיבות לעובדות אלא לדימויים . נוער הגבעות ואלה שעוסקים בתג מחיר, מבינים את הנרטיב של מנהיגיהם כך שיש להם את הזכות והחובה לעשות את מעשיהם. בין טועים בין לאו, לית נפקא מיני. במבחן התוצאה, מי שרוצה לחזק את ההתיישבות היהודית בגדה המערבית לא צריך לקטוע עצי זית של הפלסטינים, אלא לטעת להם חדשים. לא "זכויות אדם", או להבדיל ציטוטים צבועים מתוך ספרי הקודש, או אפילו עקרונות מוסר, מחייבים לעשות הכל שאפשר כדי לשמר יחסים טובים עם הפסלסטינים, אלא כורח פוליטי בלא שום קשר או "מחיר" לשנאה של ערבים כלפי יהודים.
נניח לרגע שהיישובים היהודים בגדה המערבית אינם "חוקיים". עדיין מבחינת הפרט, אם נבנו ברשות המפקד הצבאי של הכובש, אין סמכות למי שלא יהיה לפנותו מכוח הסדר מדיני כל שהוא, ועל אחת כמה וכמה לפי עקרונות של זכויות אדם. ישראל צריכה לומר שלא תפגע בזכויות הפרט גם אם תיסוג ותעמוד על כך שזכויות התושבים ישמרו, יהיה השליט בשטח מי שיהיה. המושג יודן-ריין מנוגד לחוק הבינלאומי ולהחלטת או"ם 181. הרשות הפלסטינית מעלה על נס את ערביי ישראל ומציגה עצמה כדואגת לשלומם. אין היגיון בעמדתה, בעת שדורשת את פינוי היהודים. נוצר מצב מוזר שבו ישראל מתחננת לחילופי שטחים וערבים אומרים לא. המצב צריך להיות הפוך, אם הפלסטינים אינם רוצים ביהודים, הדרך היחידה להשיג זאת היא חילופי שטחים. הדבר הוא אינטרס שלהם ולא "טובה" לישראל.
אפשר ללמוד את החשיבות של הקרב על דעת הקהל מאויבים ומשאינם כאלה. מבחינת מלחמתית גרידא המחבלים בארץ ובעולם נכשלו כישלון חרוץ. הרוגי החבלה, רובם ככולם הם מתוך בני אמונתם. מספר הקרבנות של אלה שהמחבלים נלחמים נגדם, בהשוואה לקורבנות במלחמות אחרות, מבחינה מספרית הוא זעום, אף שכל משפחה שנפגעה, אבדה את עולמה. נצחונם הגדול של המחבלים הוא במאבק על דעת הקהל. המחבלים הבינו היטב את עוצמתה של תקשורת ודעת הקהל ותפסו את העולם כולו עם מכנסים למטה. הם אמצו היטיב את הכלל של פון קלאוזביץ שלפיו מלחמה היא רק שלב אחד במאבק. מספר המתאסלמים בארצות המערב נסק אחרי הארועים של 11 בספטמבר. בכיפת ברזל, בההסברה הפלסטינים הם אלה שנצחו.
דוגמה אחרת לגמרי הוא נועם שליט. מנקודת פתיחה בלתי אפשרית הוא הצליח להביא את המדינה לשחרר אלף מחבלים תמורת בנו. לו נקט סגנון מתלהם או מתבכיין לא היה מצליח.
הגישה של מקצת פרקליטות המדינה, מקצת השופטים, וחלקים של הציבור היא נגד המתביישבים, אפשר להתלונן על כך בלי סוף, ולנסות להוכיח בנימוקים רבים עד כמה כל אלה טועים, אולם אין בכך כל תועלת. מי שרוצה שלא לוותר על יישוב יהודי ביהודה ושומרון חייב ולנצח במלחמת על יחס הציבור בישראל ועל עמדתו, אם המתיישבים לא יפנימו את הדבר יהפכו לעוד קרבן של התנתקות או נסיגה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה