יום ראשון, 22 בינואר 2012

הרוסים באים


העולים ממדינות ברית המועצות לשעבר הם למעלה מ-15 אחוזים מתושביה ו-30 אחוזים, כולל ילדיהם שהם כבר ילידי הארץ, מהמתגייסים לצבא, ביחידות שדה האחוז גבוה יותר. 1.1 מליון העולים שינו את פני המדינה. תרומתם לביטחון, לחברות טכנולוגיה עילית, להנדסה, לאקדמיה במדעי הטבע, לספורט, לשח, עשתה את ישראל למה שהיא היום. יתר על כן, אף שהעלייה הזאת שמרה על קשר תרבות ושפה לארץ מוצאה, קליטתה הייתה מהירה יותר מכל עלייה אחרת, גם זו האשכנזית בשנות החמישים. אחוז היורדים מבין הבאים היה גם כן נמוך מזה שבעליות אחרת.

העלייה הזאת ינקה את מושג המולדת ממקום שמימנו באה, אולם השכילה להשליך אותו על המולדת המאמצת והמאומצת. הדבר לא נובע מהחינוך הקומוניסטי אלא מתוך המסד של התרבות הרוסית. החשיבות של המדינה בה אתה חי, ברורה מקריאת טולסטוי ודוסטויבסקי הרבה יותר מאשר מעיסוק בססמאות נבובות של תעמולה. הראייה הזאת של מדינה ומולדת היא כצנינים בעיני השמאל האנטי ציוני, ובשל כך הארץ מטפס על עצים של לאומנות ותפיסת עולם "ימנית" בנימה גזענית כאשר הוא עוסק ביוצאי ברית המועצות ורוסיה.

הקליטה המהירה של העולים האלה נבעה בין היתר מקרבתה לתפיסות עולם ומוצא של העולים בעבר הרחוק בעלייה השנייה והשלישית, עליות שקבעו את אופיו של היישוב ושל מדינת ישראל. אין זה מקרה ששני התאטרונים החלוצים בשפה העברית, הבימה של רובינא וגשר נוצרו בכור ההיתוך של דוברי רוסית. זאב שרף, מזכיר הממשלה הראשן ולימים שר המסחר והתעשייה ובפרק זמן קצר שר האוצר היה מראשי הציונים בצ'רנוביץ' ועלה בשנות השלושים בעלייה הרביעית. כציוני ידוע בא לביתו של בן גוריון, כולם דברו רוסית, שפה שלא הבין. עברו לעברית וליידיש. כעבור כמה שנים חזר שוב לביתו של בן גוריון, דבר ראשון שפולה אשתו שאלה את שרף היה: “נו, רוסית כבר למדתה?”

שלונסקי תרגם את "יבגניי אוניגין" , רומן בחרוזים של פושקין, ספר יסוד בתרבות ובשפה הרוסית, לעברית. התרגום הזה הרבה יותר טוב, לדעתי, מהתרגומים לשפות מערב אירופה. ההצלחה של שלונסקי בתרגום לא באה רק בשל כישוריו בלשון ובמכמני השפה, אלא בשל יכולתו לחיות בנימי נפשו את המקור טוב יותר, לדעתי, גם מנאבוקוב. הכל מכירים את העברות של שירים רוסיים מפורסמים, אולם ספק אם יודעים ש"אנשי פאנפילוב" היה ספר חובה בקורסי המ"מים בהגנה ואחר כך בקורסי הקצינים בבה"ד 1 בשנותיה הראשונות של המדינה.

העלייה הרוסית רעננה את הזיכרון באשר לחשיבות המצוינות בחינוך. כל אם יהודיה במזרח אירופה חלמה שבנה יהיה תלמיד חכם, אם הייתה חרדית, או מדען דגול, או לכל הפחות רופא או עורך דין, אם הייתה פחות דתייה. הרצון והמאמץ ללמוד ב"שבח" ובאחרים כמותו הוא סימן היכר של העולים האלה.

האביר הכילי
הדעה שהעולים כציבור בוחרים מונחים בכיסו של מי שהוא מוטעית מעיקרה. “הרוסים" הם אלה שהפילו את הליכוד ואת ביבי א'. הם יהיו, בשל מספרם ובשל ראייתם, אלה שיקבעו את התוצאות בבחירות הבאות. המפלגות שאינן רואות זאת לא יזכו להישגים של ממש בבחירות האלה. ציבור בוחרים זה רוצה בישראל ציונית וחזקה, אבל גם בזכויות אזרחיות שאינו, להשקפתו, זוכה להן, ולהכרה בתרומתו לנעשה בישראל. יתר על כן, אף שהוא שומר על קשר הדוק לתרבותו הרוסית, הוא היה רוצה להיפטר מהגושפנקה הרוסית. כך או כך אלה הם ישראלים לכל דבר.

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה